הדרכה יכולה להיות להורים של מטופל כחלק מהתהליך הטיפולי שלו או להורים שילדם אינו בטיפול.
במקרה הראשון, תינתן ההדרכה במקביל לפגישות הפרטניות עם הילד. תכיפות הפגישות תיקבע לכל משפחה באופן אישי. ההורים יקבלו כלים לתמוך בשינוי עליו עובדים עם הילד, ובמידת הצורך, יעשו בעצמם שינויים בהרגלים ובהתנהלות המשפחה.
במקרה השני יגיעו ההורים להדרכה באופן קבוע אחת לשבוע והם אלה שיאפשרו שינוי משפחתי ויהיו אחראים על ביצועו. במפגשים יינתנו להורים הנחיות וכלים להשגת שינוי בבית. יתכן שבהמשך להדרכה מסוג זה, יגיעו חלק מילדי המשפחה לטיפול רגשי כדי לתמוך בתהליך השינוי. בהדרכה מסוג זה דרושה מחויבות רבה של ההורים להגיע באופן קבוע לפגישות, דבר שיעלה את הסיכויים להביא לשינוי הרצוי ולהתמיד בו לאורך זמן. הדרכה תהיה יעילה גם במקרים בהם ההורים מרגישים שאיבדו את הסמכות ההורית, כשאחד ההורים או שניהם חווים מצוקה או חרדה בקשר לילדים או בנושאים אחרים המשפיעים על גידול הילדים, כשההורים חווים שהילד במצוקה או שעבר חוויה טראומטית או כשחסרים להם כלים לסייע לילד להתמודד עם נושאים קשים כמו מוות, מחלה, תוקפנות ועוד.
מעורבות ההורים בטיפול הרגשי של הילד היא חשובה ואף הכרחית לשם השלמת התהליך הטיפולי של הילד או של המשפחה כולה. ההורים הם אלה שקובעים את הכללים בבית ואת ההתנהלות המשפחתית. על מנת שיישמרו הגבולות ותחושת הביטחון של הילדים, נחוץ תיאום בין ההורים. פגישות ההדרכה מאפשרות להשיג זאת דרך קביעה משותפת של חוקי הבית ותיאום ציפיות, עמדות ומטרות ההורים. חלק מפגישות ההדרכה להורים מתחילות בתהליך של שיקום הסמכות ההורית ובהבנת הדינמיקה המשפחתית באותה משפחה. במהלך הדרכת ההורים, תתקיימנה פגישות של שני ההורים יחד ולעתים של כל הורה לחוד לפי הצורך.